.
מדברי המלחין על תהליך ההלחנה: היצירה נעה בין אירועים שבבסיסם פעמה ניידת הנמצאת בהשתנות ומרמזת על הדים, לבין כאלו בה ניייחת ואף קפואה היא. בלב היצירה - הניסיון לתעתע בתפישת הזמן והמרחב של המאזין תוך כוונה לעודד אותו להיכנע ליצרו הטבעי לדבוק בפעמה קבועה.
יונתן רון (1992) החל את לימודיו כאוטודודיקט והמשיכם תוך מפגשים שבועיים עם אראל פז וראובן סרוסי. בוגר הקונסרבטוריון המלכותי בהאג שם קומפוזיציה עם Cornelis De Bondt ו- Peter Adriaansz. יצירותיו בוצעו במסגרות ואירועים שונים בארץ ובאירופה, ביניהם נמנים: פרויקט תדרים של אנסמבל מיתר, חג המוסיקה הישראלית, סדרת תגליות של 'אנסמבל המאה ה-21', סדרת פועם בלב ועוד.
יונתן זוכה מלגות ופרסים שונים, בין אלו: פרס ראש הממשלה לקומפוזיציה לשנת 2019, פרס על שם אברהם ופליציה קלון, תמיכת קרן סידאי ליצירה מקורית - המכון הירושלמי למוסיקה, פרס ראשון בתחרות הגשה אנונימית ביוזמת אנסמבל Calefax לחמישיית כלי עלה (Reed Quintet).
היצירה נכתבה בהזמנת שלישית "עתר" ב-2022 והיא יצירה שלישית להרכב זה ברשימת יצירותיו של המלחין. המרקם המוזיקלי בנוי מניגוד בין אלמנטים מינימליסטיים ורפטטיביים כמעין זרימה חופשית של מים (או אנרגיה או מחשבה) ובין חלקים יותר מוגדרים מבחינה ריתמית, המתקשרים לעולם הג'אז. הניגוד המובנה מביא להתנגשויות בין שני היסודות האלה וכל אחד מקבל חלק מן המאפיינים של חברו. בישורת האחרונה של היצירה כל המרכיבים הופכים לזרם אחד עוצמתי שהולך ודועך לו לקראת הסוף והכל מסתיים בצליל אחד בודד וכאילו משאיר אחריו שאלה "האם כל זה היה רק חלום?" מכאן גם נגזר שמה של היצירה.
לשם היצירה משמעות נוספת הקשורה לזרם בפסיכולוגיה שמתעסק במצב האנושי שנקרא בשם זה ("זרימה", באנגלית: 'Flow'), שהיא חוויה סובייקטיבית של קשב גבוה אך לא מאומץ, הנאה ומודעות עצמית נמוכה אשר יכולה להתרחש תוך ביצוע פעיל של משימה מאתגרת ובאופן מיוחד - תוך כדי פעילות יצירתית. כלומר זה גם סוג של התבוננות של היוצר בתהליך היצירה עצמו, סוג של רפלקסיה עצמית, אולי אפילו משהו מעין "דיוקן עצמי".
היצירה תעתועי נפש פרי עטו של המלחין הישראלי המוערך בעז בן משה הוזמנה כחלק מפרויקט רב תחומי אשר מוגש לקהל במדיה החברתית בקליפ קולנועי מיוחד המעניק ליצירה מימד ויזואלי.היצירה נוגעת בנושא חוץ מוזיקלי – חברתי ולוקחת השראה מטקסטים של יוצרים המגדירים עצמם פגועי נפש או מתויגים כך חברתית. מילים כמו "משוגע" ו"מטורף" הן חלק מהשפה האנושית השגורה בפינו ומייצגות את הנידוי והדחייה החברתית של פגועי הנפש. כל פרק ביצירה "תעתועי נפש" מבטא אחת מהתחושות: פחד, פראנויה, חוסר שקט וההשתוקקות אליו, הצורך במגע אנושי ומעל הכל – הכמיהה לקבלה חברתית. הפרויקט המוזיקלי זיכה את שלישיית עתר ואת המלחין במענק מיוחד של מועצת הפיס לתרבות – מפעל הפיס, מענק אשר יסייע בחשיפת היצירה לקהלים רחבים בישראל ובחו"ל ויושק בראשית 2023.
"נערה פרפר נערה" הוא מחזור שירים לקול ולהרכב נגנים דינמי פרי עטה של ציפי פליישר, מהמלחינות הפוריות והמרתקות בישראל. היצירה זכתה לאינספור ביצועים וגירסאות בעשרות השנים לקיומה ובפרוייקט מיוחד של שלישיית עתר – קיבלה גם גירסה קמרית דו לשונית לטריו וזמר בעיבודו של עפר שלי. העיבוד הביא לפרוייקט קולנועי אשר צולם במדבר יהודה וליצירה נוספת – חדשה אשר הוזמנה מפליישר בשנת 2021 – "ריחוף חדש". היצירה לטריו ולפס קול מוקלט מבטאת מבט של המלחינה לאחור – מבט אשר משקיף על גילגולי מחזור השירים, ההקשרים בהם בוצע והמטענים אותם הוא נושא.
בנימין יוסופוב, מן המלחינים המרתקים הפועלים בישראל, משלב במוזיקה שלו מסורת וחדשנות, הצללות נועזות ועבודה עם אלמנטים אתניים – מלודיים וריתמיים מקצוות עולם תוך שהוא יוצר שפה רהוטה ומתוחכמת הייחודית לו. את שלישיית הפסנתר השנייה שלו בחר יוסופוב להקדיש למסורות של מוזיקה יהודית מקצוות תבל והיא נכתבה בהזמנת שלישיית עתר.
היצירה כוללת שלושה פרקים המתרפקים על ניגונים מן המסורת היהודית, כאלה שקולם העדין לא פעם נבלע בתוך השאון הישראלי המודרני. כל פרק ביצירה מוקדש למסורת ספציפית: הראשון "מיין שטייטל" למסורת אשכנז. השני "לה יאבה דה אספניה" למסורת הלדינו והשלישי – לפיוט המזרח תיכוני. היצירה תבוצע בבכורה בראשית עונת 2018/19 ותבוצע בישראל, צרפת, הולנד וארה"ב.
העיר ירושלים שלה מוקדשת היצירה היא העיר היחידה בעולם בה התגלה אלוהים לנביאי שלוש הדתות (היהודים, המוסלמים, והנוצרים). היצירה מתחילה בסיפור הקשה של עקידת יצחק. המוסיקה בחלק זה מבוססת על טקסט העקידה מספר בראשית, פרשת וירא, כפי שמוקרא על פי טעמי המקרא נוסח אשכנז. מעשה העקידה התרחש על הר המוריה שעל פי האמונה הוא הר הבית. כמה סמלי לימינו אנו שהמ קום הכל כך קדוש ואהוב הזה מתחיל בסיפור של קורבן והקרבה... זוהי הזווית זו בה בחרתי להתמקד במהלך הכתיבה. היצירה ממשיכה בסיפור הקורבן המוסלמי המקביל לעקידת יצחק - עקידת ישמעאל. המוסיקה בחלק זה מבוססת על סורת א-צאפאת, הפרק בקוראן המספר על העקידה. בקוראן מוזכר "ההר הקיצון", אל-אקצא שבהר הבית, כמקום ממנו עלה מוחמד השמיימה וקיבל את מצוות התפילה מהאל. החלק השלישי מבוסס על מזמורי תפילה עתיקים נוצריים שמבוססים על הטקסט : שה האלוהים Agnus Dei שבמיסה הנוצרית. ישו שנצלב בגבעת גולגולתא, כנסיית הקבר, ברובע הנוצרי בירושלים נושא במותו את חטאת העולם כשה.
הקהל משתתף ביצירה באמצעות הטלפונים החכמים שברשותו כשהוא מפעיל סרטוני יוטיוב המשמיעים פסי קול שונים במהלך הביצוע. אולם הקונצרטים הופך לבית כנסת\מסגד\כנסיה לסירוגין והקהל - לקהל מתפללים. בהמשך מתערבבות התפילות והיצירה מגיעה לשיא דרמטי - מערבולת של חורבן, מלחמה, פונדמנטליזם והרס. היצירה מסתיימת בקינה שהיא למרבה האירוניה החלק בו משתלבים המוטיבים המוסיקליים של שלושת הדתות באופן הכי "קונסוננטי" ביצירה.
טליה עמר, פסנתרנית ומלחינה צעירה, זוכת פרס לנדאו, עושה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטת ברנדייס, בוסטון, ארה"ב. ביצירתה "חלום בתוך חלום" אשר הוזמנה ע"י שלישיית עתר והוקדשה לה היא מציירת השתקפות של שירו של אדגר אלן פו. המשורר מעלה את השאלה: "אם תקווה היא חלום.. האם המשמעות היא כי אנו חיים בתוך חלום?" ואם חלום הוא, האם כשאנו מתעוררים אנו מקוים כי הוא יעלם? פס הקול האלקטרוני של היצירה כולל הקלטות של טקסט שנחשף ומתגלה בהדרגה ככל שהיצירה מתקדמת ומשקף רמות ושכבות שונות של מצב החלום. בהמשך לעבודות אחרות שלה, נוגעת עמר בשאלות פילוסופיות וקיומיות אשר מוטמעות במוזיקה, מספרות סיפור ומובילות את המאזין.
היצירה "זמר" אשר נכתבה במיוחד לפרוייקט מבוססת על שיר עברי עממי מאת המלחין מרק לברי. היצירה כתובה בפרק אחד ובנויה כנושא וואריציות כך שהיא משלבת בין המלודיה המודאלית של לברי והשפה הכרומטית ואקספרסיבית של וסרמן. ב"זמר" עושה המלחין שימוש גם בכתיבה פוליפונית בסגנון קונטרפונקט והמלודיה המקורית עוברת שינויים ריתמיים והרמוניים עד לבניית אינטנסיביות גדולה לקראת סופה. היצירה הוקלטה במרכז למוזיקה משכנות שאננים ושודרה ב"קול ישראל".
יצירתה של יהודית שייטין (ארה"ב) שמרבה לבנות את יצירותיה סביב סיפור, מן המקורות או מן הספרות העכשווית, מבוססת על "המטמורפוזיס" של פרנץ קפקא ועושה שימוש בפס קול אלקטרוני שנוצר בתהליך כתיבת היצירה מקולות רחש של חרקים שונים. שייטין יוצרת אינטראקציה בין צלילי הנגינה וקולות החרקים ואלה מצטרפים לדרמה המתרקמת. היצירה חוברה בהזמנת שלישיית עתר כחלק מן הפרוייקט "חלום בתוך חלום" ובוצעה בבכורה בחודש מרץ 2016. בוקר אחד התעורר גרגור סמסה מחלום בלהות, ובחלומו הוא מוצא עצמו במיטתו כשהפך לחרק איום. הוא שוכב במיטה על הגב-שיריון שלו ואם הרים את ראשו מעט יכל לראות את הבטן החומה שלו המחולקת לרצועות קשיחות. הרגליים הרבות שלו, דקיקות באופן מעורר רחמים בהשוואה לשאר הגוף. מה קרה לי? הוא חשב. זה לא היה חלום. חדרו, חדר סטנדרטי נראה בדיוק כפי שהכיר אותו והרגיש קטן ביחס לצורתו החדשה. אולי אנסה לישון עוד קצת חשב לעצמו ואז הכל יישכח, אבל זה היה חסר סיכוי כי היה מסוגל להירדם רק בשכיבה על צד ימין מה שלא היה אפשרי במצבו הנוכחי. ובכל זאת, ניסה להטיל עצמו על צד ימין אך בכל פעם התגלגל בחזרה על הגב.
ומתוך דבריה של שייטין על יצירתה "הזדהיתי עם סיפורו של קפקא בכמה מישורים – והחשוב אולי הוא הנטייה האנושית לקטלג קבוצות מסויימות בחברה בתת אנושיות מפני שהם אחרים מאיתנו. סיפורו של קפקא קורא לנו לדמיין את עצמנו בעורו של מישהו אחר מה שיעורר אותנו לאמפטיה"
פרוזה ואלקטרוניקה. יצירה שהיא מופע ספרותי מוזיקלי מקורי לקריין ,הרכב קמרי ופס קול אלקטרוני. היצירה הוזמנה מן המלחין זוכה פרס אקום למפעל חיים (2013) אריק שפירא ומבוססת על הספר "מצבי רוח" (הוצאת כתר, 2010) מאת יואל הופמן בגרסה מקוצרת. ספרות ישראלית עכשווית ומוזיקה עכשווית על במה אחת בביצוע חי ומהפנט. מבט ישיר חד ומסנוור אל המציאות ביצירה המבוססת על הפרוזה של אחד מהסופרים הישראליים החשובים והמדוברים של זמננו.
היצירה הוזמנה על ידי שלישיית עתר מן המלחין לרגל קונצרט אתנחתא בדצמבר 2010. מדברי המלחין על היצירה: " שלושה שירים של לאה גולדברג שבחרתי להלחין לשלישיית עתר והזמרת יעלה אביטל הם בשבילי שלוש תחנות בחייה מלאי הערגה, התוגה והפיוט של המשוררת, שכתיבתה כה נוגעת לליבי. השיר הראשון על הרגע המופלא של התאהבות ראשונה עת "צחקה ארוכות כמקבלת פני אהובה". השיר השני על ההתפכחות המאוחרת וההבנה הכואבת כל כך שאהוב ליבה אוהב אישה אחרת "הנער היה חגיגי ועצוב וידעתי שהוא מחכה לה". השיר השלישי על ההתפייסות עם הגורל והידיעה שמן הזיכרונות הקשים נולדה שירתה: "ורק אינני יודעת אם היה זה מבט עיניך שהצית בי ברקים לרבבה. לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך ברחובות הלומי אהבה ".
הזמרת מגישה את הטקסט ושלישיית הפסנתר-הכינור-והצ'לו מפרשת את הסיפור, מציירת את הנופים, מזדהה ומנחמת. המוטיב שפותח את השיר הראשון חוזר בשיר השלישי, ומדגיש את מילים המסכמות: "את הכול אזכור". הטיול בסביבות הכפר, הוא בשבילי מסע אישי אוטוביוגרפי, מימני נשלחו אלינו שלוש גלויות, שלוש תמונות נוף, בהן צולם המשורר בשלושה רגעים בחייו, שלוש תמונות שהפכו לשלושה קטעים של מוסיקה קאמרית, פשוטה ואינטימית. השירים היפים של לאה גולדברג, תוצאת סבלה הרב על אהבתה הנכזבת, ניחנו בכל כך הרבה עומק ויופי אסטטי. בעצם היותם כאלה הם מהווים פיצוי רב ערך המביא עימו שמחה גדולה, שמחה שנמצאת לא בשורות עצמן אלא ביניהן."
היצירה הוזמנה לרגל השקת התכנית "קמרי ג'אז" המוקדשת למוזיקה קמרית אומנותית בהשראת סגנונות הג'אז והבלוז. לדף התכנית
מדברי המלחין אודות היצירה: הלחנתי את היצירה סנסציות לשלישיית פסנתר ביוני 2009 עבור שלישיית עתר. בבואי לכתוב את היצירה חשבתי על הכיווניות, הרעיונות שארצה שיהיו בה, ומבנה היצירה. אך זה לא דבר חדש, ממש לא. מחשבות דומות עוברות בראשי בכל פעם לפני תחילת כתיבת יצירה חדשה. ולמעשה, מהרגע בו אני מחליט לכתוב, ועד לרגע הפיזי בו אני שולף את הדף והעיפרון ומתחיל את מלאכת הכתיבה, הדמיונות והמחשבות אינם מרפים. המתח הולך ונבנה, והולך ומתעצם. הוא ירפה רק כאשר אחתום את חתימתי עם תאריך לצידה, חתימה המסמנת את סיום כתיבת היצירה. אבל רק שלא תבינו אותי לא נכון, כתיבת יצירה חדשה זו הנאה גדולה, אפשר אולי לדמותה לתחושתו של ספורטאי הרץ מרתון. אך יש בה גם מטען, ויש בי תמיד איזה רצון להגיע לקו הסיום במהירות, על מנת להוריד את המתח, לפחות עד לפעם הבאה...
ביצירה הזו, בנוסף למחשבות הרגילות נוספו מחשבות נוספות. והם נבעו מבקשתו של הפסנתרן עפר שלי. הוא ביקש יצירה שיש בה משהו מן הג'אז. ואני חשבתי לעצמי, האם אוכל להענות לכך, שהרי, אני מאמין שג'אז לא כותבים, ג'אז מנגנים. והאם אפשר לנגן ג'אז בהרכב קאמרי-קלאסי.
חשבתי לעצמי: "אכתוב יצירה שמושפעת מפילוסופיית הג'אז", "אכתוב יצירה שהיא מצד אחד ממש לא ג'אזית, ומצד שני, יהיו בה מחשבות ורעיונות שאופייניים לג'אז", "אכתוב יצירה שהולכת עד הסוף- ממש כמו באלתור של נגן ג'אז שרוצה לתת שואו על הבמה", "אכתוב יצירה שתהיה זורמת", "האפשר למוסיקה לזרום מראשי לפיסות הנייר, בלי להעצר ובלי יותר מדי מחשבה, ממש כמו נגן מאלתר", "אכתוב יצירה שמושפעת מהג'אז החופשי", "אכתוב יצירה עם אלמנטים של מוסיקה מזרחית", "אכתוב יצירה שונה", "אכתוב יצירה שיש בה דרמה", "אכתוב יצירה שתהיה מאתגרת לנגנים, ועם זאת כייפית לנגינה", "אכתוב יצירה בפרק אחד עם תמונות-מוסיקה רבות". עם מחשבות אלו, במשך שלושה שבועות, בתמוז תשס"ט (יוני 2009), הלחנתי את היצירה 'סנסציות' לכינור, צ'לו ופסנתר.
ערן אל-בר, יליד ירושלים, מלחין ואיש חינוך,הוא תלמידם של אבל ארליך, מרק רופיטמן, גדעון לוינסון ואנריקו יוסף. כתיבתו מתרכזת במוזיקה קמרית ושירים אומנותיים תוך דיאלוג מתמיד עם שירי משוררים עבריים וגם בחיבור למסורת היהודית. בין השירים שתרם אל-בר לרפרטואר שירי המשוררים שלנו:
אריה גיימן , ירושלמי יליד ריגה, לטביה 1974. סיים לימודים משולבים בחוג למוסיקולוגיה והחטיבה ללימודים קוגניטיביים באוניברסיטה העברית ירושלים, עם לימודי קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול ע""ש רובין בהצטיינות. חבר אקו"ם ואיגוד הקומפוזיטורים הישראלי. יצירותיו בוצעו ברחבי הארץ ובחו"ל (סין, סלובקיה, סרביה) ע"י מגוון מבצעים, ביניהם סולני התזמורת הקאמרית הישראלית, שלישיית "עתר" ואחרים. גיימן חיבר יצירות למגוון כלים וסגנונות, מכלי סולו ועד ליצירות סימפוניות, ממוסיקה קלה ועד לקלאסית ואלקטרונית, שחלקן הושמעו ברדיו בעברית וברוסית. ב-2005 הוציא תקליטור בסגנון ניו-אייג' בשם "SOL – Sea Of Love" וב-2008 סיים את הלחנתה של סימפוניית "הספירה לאחור". מספר פרקים מתוכה שימשו בסיס לעבודת וידאו שלו שהוצגה בהצלחה מרובה במוזיאון לאמנות מודרנית בשנחאי וכן במוזיאון ישראל. להאזנה ולצפייה ביצירות נוספות מפרי עטו בקרו באתר CountdownSymphony
