בהמשך לפרוייקטים האחרונים שלה, מציגה שלישיית עתר גם בעונה זו פרוייקט מוזיקלי בינלאומי היוצר גשר תרבותי בין הקהל הישראלי והאמריקאי ומציג גרסאות חדשות ומקוריות לקלסיקות של המאה העשרים לצד יצירות חדשות אשר נכתבו במיוחד לתכנית. פולקלור, מוזיקה אתנית ואלקטרוניקה, מוזיקה יהודית, ישראלית ואמריקאית ביצירות מאת יצחק ידיד, דקלה בניאל ומרק לברי הישראליים לצד קלסיקות של לאונרד ברנשטיין, אהרון קופלנד ודימיטרי שוסטקוביץ. החומרים יבוצעו בסדרה של תריסר קונצרטים ברחבי ישראל וארצות הברית במהלך אביב 2017 ואנו ממתינים בהתרגשות לשיח הרב תרבותי שיווצר בין המלחינים, המבצעים והקהל. לצד הקונצרטים תערוך שלישיית עתר סדנאות וכיתות אמן לסטודנטים ובני נוער סביב החומרים המוזיקליים. הפרוייקט בתמיכת שגרירות ישראל בוושינגטון, הפדרצייה היהודית של פנסילבניה וקרן רוקפלר באוניברסיטת שיקגו. יבצעו: עפר שלי בפסנתר, טניה בלצר בכינור וקריסטינה רייקו קופר בצ'לו. מועדי הקונצרטים מפורטים בהמשך הדף וכן מתעדכנים בדף הבית שלנו. האזנה ערבה!
העיר ירושלים שלה מוקדשת היצירה היא העיר היחידה בעולם בה התגלה אלוהים לנביאי שלוש הדתות (היהודים, המוסלמים, והנוצרים). היצירה מתחילה בסיפור הקשה של עקידת יצחק. המוסיקה בחלק זה מבוססת על טקסט העקידה מספר בראשית, פרשת וירא, כפי שמוקרא על פי טעמי המקרא נוסח אשכנז. מעשה העקידה התרחש על הר המוריה שעל פי האמונה הוא הר הבית. כמה סמלי לימינו אנו שהמ קום הכל כך קדוש ואהוב הזה מתחיל בסיפור של קורבן והקרבה... זוהי הזווית זו בה בחרתי להתמקד במהלך הכתיבה. היצירה ממשיכה בסיפור הקורבן המוסלמי המקביל לעקידת יצחק - עקידת ישמעאל. המוסיקה בחלק זה מבוססת על סורת א-צאפאת, הפרק בקוראן המספר על העקידה. בקוראן מוזכר "ההר הקיצון", אל-אקצא שבהר הבית, כמקום ממנו עלה מוחמד השמיימה וקיבל את מצוות התפילה מהאל. החלק השלישי מבוסס על מזמורי תפילה עתיקים נוצריים שמבוססים על הטקסט : שה האלוהים Agnus Dei שבמיסה הנוצרית. ישו שנצלב בגבעת גולגולתא, כנסיית הקבר, ברובע הנוצרי בירושלים נושא במותו את חטאת העולם כשה.
הקהל משתתף ביצירה באמצעות הטלפונים החכמים שברשותו כשהוא מפעיל סרטוני יוטיוב המשמיעים פסי קול שונים במהלך הביצוע. אולם הקונצרטים הופך לבית כנסת\מסגד\כנסיה לסירוגין והקהל - לקהל מתפללים. בהמשך מתערבבות התפילות והיצירה מגיעה לשיא דרמטי - מערבולת של חורבן, מלחמה, פונדמנטליזם והרס. היצירה מסתיימת בקינה שהיא למרבה האירוניה החלק בו משתלבים המוטיבים המוסיקליים של שלושת הדתות באופן הכי "קונסוננטי" ביצירה.
היצירה חוברה בקליבלנד, אוהיו בשנת 1924 והוקדשה לשלישיית ניו-יורק. שנותיו של בלוך בקליבלנד הניבו את היצירות הקמריות העשירות ביותר במחזור עבודתו הקומפוזיטורית. יצירה זו היא היחידה שחיבר להרכב שלישיית פסנתר והיא שונה מאד מהמודל ששימש אותו בכתיבת החמישיות והסונאטות. הנוקטורנים משופעים במיסטיקה יהודית ובאופי המדיטאטיבי שלהם נשמעים כמבט אל המחוזות האבודים של ילדותו של המלחין.
יצירתו של יצחק ידיד, פסנתרן ג'אז ומלחין המחלק חייו בין ישראל ואוסטרליה מציגה חיבור יוצא דופן בין מזרח ומערב ובין תרבויות מוזיקליות שונות. ידיד מבסס את יצירתו על פיוטים מזרחיים, השפעות מן העולם הערבי ומסוריה תוך שימוש בהרמוניות מערביות מסגנונות הג'אז והמוזיקה היהודית המסורתית. היצירה חוברה באוסטרליה והוצגה לראשונה על בימת הנרי קראון בירושלים בשנת 2010 וכן יצאה לאור על דיסק הנושא את שם היצירה. יצחק ידיד, חתן פרס לנדאו לקומפוזיציה מציג בהמשך ליצירותיו המבוצעות ע"י הרכבים רבים ברחבי העולם ותזמורות מובילות, מסע מוזיקלי שורשי כששמות הפרקים מרמזים על הסיפור שמספרת המוזיקה. ידיד נענה להזמנת שלישיית עתר לכתוב מבחר פרקים מתוך הי צירה להרכב פסנתר כינור וצ'לו כחלק מהפרוייקט הינלאומי "אגדה יהודית". את הביצועים נקדיש לזכרה של נגנית הבס אורה בועזסון שהיתה שותפה לתהליך הכתיבה של היצירה והלכה לעולמה לאחרונה והיא בת 42 בלבד.
היצירה חוברה בשנת 1911 לאחר פגישתו רבת המשמעות של יוסף אחרון עם סמואל רוזובסקי, נשיא האגודה לקידום מוזיקה עממית יהודית שנוסדה בסנט פטרסבורג ב – 1908. המלודיה היא נעימה חסידית עממית שאחרון נשא כזכרון ילדות. היצירה הפכה לימים להדרן החביב על הכנר יאשה חפץ מה שהפך אותה ליצירה הידועה ביותר של יוסף אחרון.
סויטה וירטואוזית בחמישה פרקים על נושאים נבחרים מתוך הקלסיקה האמריקאית הנודעת "סיפור הפרברים" מאת לאונרד ברנשטיין. ליצירה גרסאות רבות – תזמורתיות וקמריות. בתכנית זו בחרנו להציג גרסה מקורית משלנו הממשיכה את עיבודו של פנפורטה ומרחיבה אותו לסויטה שלמה.
קלסיקה אמריקאית אהובה המבוססת על גרסתו של המלחין לכינור ופסנתר
את תחילת דרכו כמלחין מוכר, עשה שוסטקוביץ' עם פרסום הסימפוניה הראשונה שלו, בגיל 20. רק כעבור 12 שנים נוספות, עשה המלחין את צעדיו הראשונים בתחום המוסיקה הקאמרית עם פרסום הרביעיה מס. 1 בשנת 1938. יצירה זו, הביאה את רביעיית "בטהובן" להזמין אצלו את חמישיית הפסנתר שהושלמה ב1940 שהיתה אז והיום, אחת מיצירותיו המצליחות ביותר. חצי שנה לאחר ביצוע הבכורה של היצירה, חל שינוי דרמטי בחיי שוסטקוביץ' עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941. תלמידו האהוב, יהודי בשם בנימין פליישמן נהרג בזמן המצור על לנינגרד. זמן קצר אחר כך, חווה שוסטקוביץ' טרגדיה נוספת עם פטירתו של חברו הקרוב, המוסיקולוג איוון סולרטינסקי שהשפיע רבות על התפתחותו המוסיקלית של המלחין. לזכרו של סולרטינסקי ,מוקדשת השלישיה מס.2, יצירה המשלבת קינה אישית על גורל תלמידו היהודי יחד עם גורל העם היהודי בכלל. אלה, ביחד עם המוסיקה היהודית, היו קרובים לליבו של שוסטקוביץ'. כפי שכתב לחבר באחד המכתבים: "המוסיקה העממית היהודית,יכולה להיות שמחה בזמן שהיא טראגית, היא כמעט תמיד צחוק מתוך בכי. היסודות והאיכויות של המוסיקה הזו, קרובים להרגשה שלי לגבי איך מוסיקה צריכה להיות. תמיד צריכות להיות שתי שכבות במוסיקה. היהודים, שסבלו לאורך שנים כה רבות, למדו איך להסתיר את היאוש. וכך, הם מביעים יאוש ועצב במוסיקה לריקודים". דברים אלה, מוצאים ביטוי עמוק ורחב ביצירה שלפנינו, כמו גם ביצירות אחרות שבאו מאוחר יותר כמו מחזור השירים מ-1948 בשם"שירי עם יהודיים" יצירה שנאסרה להשמעה על ידי המדיניות האנטישמית של סטאלין. מנגינות הנשמעות כניגוני תפילה יחד עם מוסיקה חסידית, ותבניות האופיניות למוסיקת הכלייזמרים. שוסטקוביץ' עושה שימוש חריג ומיוחד בכלי הנגינה, לעיתים הם מתחפשים לכלים אחרים, לעיתים הם נמתחים עד לקצה היכולת הטכנית של המבצע, או גם לקצוות המנעד של כל כלי.
